ניתן לדעת מכמה תנאי בעירה בסיסיים כי כיבוי האש הוא תהליך השמדת תנאי הבעירה לסיום תגובת הבעירה. העקרונות הבסיסיים שלו מסוכמים באופן הבא: קירור, חנק, בידוד ועיכוב כימי.
1. קירור וכיבוי: בעירה כללית שמתקיימת בתנאי הבעירה המתמשכת היא שהם מגיעים לטמפרטורות ההתנעה שלהם בהתאמה של להבה או חום. לפיכך, במקרה של שריפה דליקה כללית, תגובת הבעירה תיפסק אם הדליק מקורר מתחת להצתה או נקודת הבזק שלו. מנגנון הכיבוי של מים הוא בעיקר קירור.
2. כיבוי בחנק: הבעירה של כל דליק חייבת להתבצע מעל ריכוז החמצן המינימלי שלו, אחרת הבעירה לא יכולה להימשך. לכן, על ידי הפחתת ריכוז החמצן סביב החומר הבוער יכול לשחק תפקיד בכיבוי האש. נפוץ בעיקר פחמן דו חמצני, חנקן, אדי מים ומנגנון כיבוי אש אחר הוא בעיקר חנק.
3. כיבוי בידוד: בידוד הדליק ממקור הצתה או חמצן גורם לתגובת הבעירה להיפסק. בשריפה, סגרו את השסתומים הרלוונטיים ונתקו את הזרימה לגז והנוזל הדליק באזור ההצתה; פתיחת השסתומים הרלוונטיים לצינור דליקים נוזליים ממיכלים שכבר נשרפו או מאוימים על ידי השריפה לאזור בטוח היא אמצעי כיבוי אש מבודד.
4. כיבוי דיכוי כימי: הוא השימוש בחומר כיבוי אש ותגובת שרשרת של תגובה רדיקלית בינונית, כך שתגובת השרשרת של בעירה להפסקת הבעירה אינה יכולה להמשיך. מנגנון הכיבוי העיקרי של חומר הכיבוי האבקה היבש הנפוץ וחומר הכיבוי האלקיל ההלוגני הוא דיכוי כימי.
