מוניטור אש: מערכת סילון מעקב ומיקום אוטומטית

מה ההבדל בין ניטור אש אוטומטי למערכת כיבוי סילון מעקב ומיצוב אוטומטי?

ניתן לסווג התקני כיבוי סילון למעקב ומיקום אוטומטיים למכשירי כיבוי סילון אוטומטיים מסוג - ומכשירי כיבוי סילון אוטומטיים מסוג - ומכשירי כיבוי סילון אוטומטיים מסוג- לפי שיטת הסילון. ביניהם, התקני כיבוי סילון אוטומטיים מסוג- עם קצב זרימה גבוה מ-16 ליטר/שניה נקראים התקני כיבוי אוטומטיים של ניטור אש.

לכן, מכשירי כיבוי אוטומטיים של ניטור אש זהים למכשירי כיבוי סילון אוטומטיים מסוג -עם קצב זרימה נקוב של יותר מ-16 ליטר/שניה. הם שייכים לאותה קטגוריית מוצרים ויש להם אותם תקני מוצרים ותקני בדיקה.

כיצד קובעים את קצב הזרימה המתוכנן של מנגני אש אוטומטיים ומכשירי כיבוי סילון מעקב ומיצוב אוטומטיים, וכן את קצב הזרימה של כל מכשיר כיבוי סילון?

מערכות כיבוי אוטומטיות של ניטור אש ומערכות כיבוי אוטומטיות בריסוס מסוג- הן מאותו סוג של מוצר, עם תקני מוצר ובדיקה זהים, וצריכות להתאים לאותם תקני עיצוב.

לגבי קביעת קצב הזרימה למערכות כיבוי מוניטור אש, מומלץ לעיין בפרק 4.3 ל*קוד התכנון למערכות כיבוי קבועות של צג אש* (GB50338-2003): צריכת המים למבנים אזרחיים לא תפחת מ-40 ליטר/שניה, ולמבני תעשייה לא תהיה פחות מ-60 ליטר/60. אם לוקחים מבנים אזרחיים כדוגמה, מנגי אש פנימיים צריכים להיות מסוגלים להעביר בו זמנית סילוני מים משני מוניטורים לכל חלק של האזור המוגן, ולכל מערכת כיבוי ריסוס צריכה להיות קצב זרימה של לא פחות מ-20 ליטר/שניה.

שים לב ש-40 ליטר לשנייה ו-60 ליטר לשנייה הן רק דרישות קצב זרימה מינימליות בתכנון. כאמור בסעיף 4.3.4 ל*קוד התכנון למערכות כיבוי קבועות של מוניטור אש*, יש לקבוע את קצב הזרימה המתוכנן עבור מערכות כיבוי סילון אוטומטיות למעקב ומיצוב על פי *קוד התכנון למערכות כיבוי מתזים אוטומטיות*, כאשר הערך הגבוה יותר מקבל עדיפות. לדוגמה, אם קצב הזרימה המחושב של אולם תצוגה הוא 50L/s, אזי יש לבחור מתקן כיבוי אש סילוני בקצב זרימה של 25L/s, וסילוני המים משני תותחי המים צריכים להגיע לכל חלק מהאזור המוגן בו זמנית.

האם מערכת כיבוי אש סילונית אוטומטית למעקב ומיצוב יכולה להחליף מערכת ספרינקלרים אוטומטית?

מערכות כיבוי אש סילוניות מעקב ומיצוב אוטומטיות מסתמכות על מערכות גילוי אש, מעקב, מיקום ובקרה אוטומטית. יש להם דרישות התקנה והפעלה גבוהות ודרישות תפעול ותחזוקה קפדניות, ויש להשתמש בהם רק במקומות שבהם קשה להתקין מערכות ספרינקלרים אוטומטיות, בעיקר הכוונה למיקומים החורגים מגובה ההגנה של מערכות ספרינקלרים אוטומטיות-סגורות.

"קוד לתכנון מיגון אש של מבנים" 8.3.5 קובע במפורש כי מערכות כיבוי אש סילוניות מעקב ואיכון אוטומטיות מתאימות למקומות מאוכלסים בצפיפות כגון אולמות תצוגה ואולמות בהם קשה להתקין מערכות ספרינקלרים אוטומטיות, וכן חללים גבוהים כמו סדנאות ייצור Class C ומחסנים.

האם מערכת מעקב ומיקום אוטומטית לכיבוי אש בסילונים דורשת מיכל מים כיבוי אש מוגבה ומתקני ייצוב לחץ?

מעקב ומיקום אוטומטי של מערכות כיבוי אש סילון המשתמשות במערכות אספקת מים בלחץ גבוה-זמניות יכולות להיות מצוידות במיכל מים מוגבה של כיבוי אש בלבד או במשאבת ייצוב-ללחץ בלבד. ניתן לחלוק את מיכל מי האש המוגבה עם מערכות אחרות.

בנסיבות רגילות, מיכלי מים גבוהים לכיבוי אש ומשאבות -מייצבות לחץ אינם מספיקים כדי להבטיח את צורכי הכיבוי הראשוניים של המערכת. אם אספקת המים אינה מגיעה לקצב הזרימה והלחץ המדורג, ייתכן שהסילון אפילו לא יגיע לנקודת ההצתה, מה שהופך אותו לחסר משמעות. לכן, מערכות כיבוי סילון מעקב ומיקום אוטומטיות צריכות רק לוודא שצנרת המערכת מלאה במים; הם אינם צריכים לעמוד בדרישות לחץ המים הסטטי בנקודה הבלתי חיובית ביותר של מתקן כיבוי המים.

הערה: אלא אם היא מוגבלת על ידי טמפרטורת הסביבה (למשל, במקומות שבהם טמפרטורת הסביבה היא מתחת ל-4 מעלות או מעל 70 מעלות), הצנרת של מערכות כיבוי אש סילוניות אוטומטיות למעקב ומיצוב צריכה להיות במצב רטוב מלא לחלוטין. זה מקטין את זמן מילוי המים-של המערכת ומאפשר מעקב אחר מצב הצנרת (תקלה בשסתומים, דליפה וכו').

מרכיבים עיקריים

מערכת כיבוי האש הסילון האוטומטית למעקב ומיצוב כוללת בעיקר קטע זיהוי, מיקום ובקרה, קטע לכיבוי אש וקטע{0}}אספקת נוזלי כיבוי אש.

רכיבי אספקת נוזלי כיבוי וכיבוי אש-:

מערכת כיבוי האש הסילונית האוטומטית למעקב ומיצוב כוללת בעיקר:

1. מיכל מים כיבוי אש;

2. משאבת כיבוי אש;

3. חיבור משאבה;

4. מיכל מים אש מוגבה;

5. שסתום איתות;

6. מחוון זרימה;

7. שסתום בדיקה (שסתום איתות או שסתום בקרה עם התקן נעילה);

8. שסתום סולנואיד (או שסתום חשמלי);

9. מכשיר סילון (או צג אש);
10. מכשיר בדיקת סוף-של-קו; וכו'

מדור בקרת זיהוי ומיקום

קטע בקרת הזיהוי והמיקום של מכשיר כיבוי האש האוטומטי של מעקב ואיכון סילון כולל בעיקר רכיב זיהוי ראשוני (רכיב התחלה), רכיב זיהוי משני (רכיב מיקום), מצלמת שטח, תיבת בקרה ידנית בשטח ומארח בקרה.

1. רכיב הגילוי הראשוני מזהה שריפות ראשוניות ומגיע בסוגים שונים, כולל אינפרא אדום, אולטרה סגול וזיהוי תמונה. ניתן להתקין מראש את רכיב הזיהוי הראשי- על הזרבובית או להתקין בנפרד (זה משתנה בין היצרנים).

2. רכיב הגילוי המשני עוקב וממקם את האש באופן אוטומטי. רכיב הזיהוי המשני ומנוע ההנעה מותקנים מראש-על הזרבובית וכוללים חלקי זיהוי אופקיים ואנכיים כאחד. באמצעות סריקה אופקית ואנכית הוא מאתר את האש ומכבה אותה באש סילון. רכיב הזיהוי המשני משתמש לעתים קרובות בסריקת אינפרא אדום.

3. מצלמת השטח מותקנת בדרך כלל מראש-על הזרבובית ותפקידה העיקרי הוא להשיג תמונות מהמקום ולשדר אותן למארח הבקרה במרכז הבקרה.

4. תיבת השליטה הידנית בשטח משמשת לשליטה ידנית של מכשיר הסילון ומותקנת לרוב בתחתית התקן הסילון.

5. מארח הבקרה ממוקם במרכז בקרת האש ומהווה את הליבה של מערכת הבקרה. הוא יכול לשלוט מרחוק וידני במכשיר הסילון באמצעות התמונות מהמצלמה-שבאתר.