(1) קירור וכיבוי
ברגע שחומרים דליקים מגיעים לנקודת ההצתה הם יישרפו או ימשיכו להישרף. בתנאים מסוימים, אם הטמפרטורה של חומרי ההדלקה יורדת מתחת לנקודת ההצתה, הבעירה תיפסק. עבור מוצקים דליקים, קירורם מתחת לנקודת ההצתה; עבור נוזלים דליקים, קירורם מתחת לנקודת הבזק, תגובת הבעירה עלולה להיפסק. השימוש במים לכיבוי שריפות הנגרמות מחומרים מוצקים כלליים מושג בעיקר באמצעות קירור. למים יש קיבולת חום ספציפית גדולה וחום אידוי גבוה, וביצועי הקירור טובים מאוד. בתהליך כיבוי האש במים המים סופגים כמות גדולה של חום, כך שהטמפרטורה של החומר הבוער יורדת במהירות, הלהבה נכבית, האש נשלטת והאש מסתיימת. לערפל המים של מערכת כיבוי אש בהתזה יש קוטר קטן של טיפות מים, שטח פנים ספציפי גדול ושטח מגע גדול עם האוויר. הוא יכול לספוג בקלות את החום של זרימת האוויר החמה, וגם יכול להפחית במהירות את הטמפרטורה, וההשפעה ברורה יותר.
(2) בידוד וכיבוי אש
בין שלושת יסודות הבעירה, חומרים דליקים הם גורם העירה העיקרי. הפרדת חומרים דליקים מחמצן ולהבות עלולה להפסיק את הבעירה ולכבות שריפות. לדוגמה, מערכת השילוב האוטומטית של קצף מים מתיזה קצף תוך ריסוס מים. הקצף מכסה את פני הנוזל הבוער או המוצק, ותוך כדי קירור המשטח הוא מפריד חומרים דליקים מהאוויר, בכדי לכבות את האש. לדוגמא נוספת, בעת כיבוי נוזל דליק או אש גז דליק, סגור במהירות את השסתום המוביל נוזל דליק או גז דליק, נתק את נוזל הדליק או צינור הגז הזורם הזורם לאזור האש, ופתח את הנוזל הדליק או הגז הדליק ל אזור בטוח בו זמנית השסתום יכול להעביר את הנוזל הדליק והגז הדליק במיכל שכבר בוער או עומד להישרף או מאוים באש.
(3) חנק וכיבוי האש
הבעירה של חומרים דליקים היא חמצון, והיא צריכה להיות מעל ריכוז החמצן המינימלי. אם הוא מתחת לריכוז החמצן המינימלי, הבעירה לא יכולה להמשיך, והאש נכבית. באופן כללי, כאשר ריכוז החמצן נמוך מ -15%, לא ניתן לשמור על הבעירה. באח ניתן להפחית את ריכוז החמצן בחלל באמצעות מילוי גז שאינו דליק, כגון פחמן דו חמצני, חנקן, אדים וכו ', על מנת להשיג חנק וכיבוי. בנוסף, כאשר מערכת כיבוי האש בתרסיס המים פועלת, טיפות המים המרוססות סופגות את חום זרימת האוויר החם והופכות אותה לאדים. כאשר ריכוז אדי המים באוויר מגיע ל -35%, הבעירה נפסקת. זהו גם יישום כיבוי אש.
(4) דיכוי כימי לכיבוי האש
מאחר ובעירה בוערת מתבצעת באמצעות תגובת שרשרת, אם ניתן לדכא ביעילות את יצירת הרדיקלים החופשיים או להפחית את ריכוז הרדיקלים החופשיים בלהבה, ניתן לעצור את הבעירה. חומרי כיבוי האש הנפוצים לכיבוי כיבוי אש הם חומרי כיבוי אש אבקה יבשה וחומר כיבוי אש של הפטפלוארופרופן. דיכוי כימי מהיר לכיבוי שריפות, וכאשר נעשה בו שימוש נכון, הוא יכול לכבות ביעילות את האש הראשונית, ולהפחית נפגעים ואובדן רכוש. שיטה זו יעילה לשריפות בוערות, אך לשריפות עמוקות עקב חדירות לקויה, אפקט הכיבוי אינו אידיאלי. במקרים בהם התנאים מאפשרים זאת, שימוש בחומרים לכיבוי אש מדוכא כימית בשילוב עם מים, קצף וחומרים אחרים לכיבוי אש ישיג תוצאות משמעותיות.
